אני מנסה להסביר לנזקקים לשרותי את העקרונות הפשטניים של שיטתי ומלאכת השכנוע קשה, משום שתמיד קשה להסביר את מה שצריך להיות מובן מאליו, לפיכך כיוונתי לדעת גדולים וחכמים בתקווה שדעתם תהיה מקובלת עליכם הקוראים.
להלן חיזוקים מקדמונינו, ששאבו את השראתם מתורת ישראל, המציבה גבולות לתאווה וליצר המלווים את האדם:
"טבע האדם להוט אחר מילוי צרכיו ללא מידה וללא שיעור, ולכן יתאווה גם לדברים מזיקים. מה שאין כן בבהמה, שהטבע חנן אותה בחוכמת המידה והשיעור במילוי צרכיה.
האדם טעון השגחה בשבע עיניים, ואם לא עלול הוא חס וחלילה לאבד את עולמו. יכול אדם לרסן את טבעו והרשות נתונה לו לשנות מטבעו, לצמצמו ולתקנו ואף לעשותו בריאה חדשה"(המגיד מדובנא).
"אין היצר תאב אלא לדבר שאסור לו" (ירושלמי, יומא).
"לא יתאווה אדם אלא לדברים שהגוף צריך להם ואי-אפשר לחיות בלעדיהם" (משנה תורה להרמב"ם, ספר המדע, הלכות דעות).
"אם אמת הדבר שהמדע הוא חיי השכל, כמו שהשכל הוא חיי הרוח, והרוח חיי הגוף, הרי דינו של המדע במזונות, שאם יוסיפו עליהם יותר מן המידה הדרושה תיהפך תועלתם להיזק" (רבי משה אבן עזרא, שירת ישראל).
"אכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המוות, והיא עיקר לכל החולאים הבאים על האדם, שאינם אלא מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים" (הרמב"ם, הלכות דעות).
"כל החומרים הם רעילים, אין חומרים שאינם רעילים. המינון הנכון מבדיל בין רעל ותרופה" (PARACELSUS רופא שווייצרי ממייסדי המדע המודרני במאה ה-16 במחקרו על אודות גורמים רעילים במזון ממקור טבעי. עסק גם בחקר הקבלה וביקר בארץ-ישראל).
המרבה והממעיט מן המקרא (שמות ט"ז י"ח-כ"ז) הלא הם השמן והרזה שעליהם נכתב ספרי. "וימודו בעומר ולא העדיף המרבה, והממעיט לא החסיר, איש לפי אוכלו לקטו".
מכאן אתה למד מדוע היתה בריאותו של משה רבנו תקינה עד מאה ועשרים ולא כהתה עינו ולא נס ליחו. הדיאטה של משה היתה ללא הנחות ואותה אימצתי. חוקי התורה עניינם ריסון הרצון האנושי להשיג הכל ומהר, לטרוף כמה שיותר והתוצאה ידועה.
דרך שנים של שמירת מצוות וויתור על כמה מנעמים, מתפתח באדם מין אינסטינקט שמורה לו לעשות את מה שהוא מזהה כרצון הבורא. שמירת המצוות היא מיומנות נרכשת. צריך לתרגל. את זה אנחנו לא אוכלים. בזה אל תיגע. בסוף תגיע למצב שהוויתור יהפוך להיות טבע שני. בכלל לא יכאב לך לוותר. להיפך. תתענג על הוויתור.
14 שנות ניסיון 
אכילה גסה לגוף כמוה כמו הבהמה רחמנא- לצילן,וכאן הבאת דוגמאות נפלאות.מאז תקופת התנ"ך ועד היום. נהנתי לקרוא את המאמר אשריך !להשתמע לעוד מאמרים כאלה,,,,,,.
חן חן על התשבחות עליזה,
שמחתי מאוד שדברי נפלו על אזניים קשובות.
החיים מתוקים יותר משוקולד – ובחרת בחיים.
שנה טוב וגמר חתימה טובה.