בלוג השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות

אכול פחמימות במינון זהיר-זעיר כמו תרופה רעילה-מועילה. כל מה שצריך לדעת על תזונה נכונה ומאוזנת ואיכות חיים.

מפת הדרכים

It's only fair to share...Share on FacebookShare on Google+Tweet about this on Twitter

 

לג'ונגול של תעשיית הדיאטות נכנסתי עם שתי מפות המגדירות שני תחומים. תחום הזנת בני-אדם ותחום הזנת בעלי-חיים. 14 שנה הועסקתי כמבקר מזון בשרות המזון והתזונה במשרד הבריאות ועשרות שנים האבסתי במשקי צאן ובקר ובעלי-כנף במספוא מתוצרת עצמית.

מניסיוני רב-השנים בשני התחומים הללו למדתי, שמזונו של האדם ומזונם של בעלי-חיים שגידלתי מכילים אותם אבות-המזון, אותם ויטמינים, אותם מינרלים ואותם יסודות קורט. אין הבדל בין מה שמצוי בצלחת ובין מה שמצוי באבוס, אם כי היחס בין הרכיבים שונה באחוזים בין אדם לבע"ח ובין בעלי-החיים למיניהם.

בהמה דקה ובהמה גסה

בהמה דקה הוא כינוי לצאן בלשון המשנה, ובהמה גסה הוא כינוי לבקר. כינוי חביב זה ניתן לצאן על שום גיזרתו הדקה לעומת הבקר השמן והגרגרני.

הכבשה היא בררנית במזונותיה ונמנעת להכניס לפיה כל דבר מאכל בטרם תרחרח אותו ותבדוק את טיבו.

הפרה רעבה דרך קבע ואינה בררנית במזונותיה. מקרי-מוות לא מעטים נפוצים בבקר עקב אכילת גופים זרים, כולל גופים מתכתיים, דבר שאינו שכיח אצל הכבשה.

קדמונינו היטיבו להכיר את תכונותיהן של בהמות-הבית וסיפורי המקרא נותנים זכות קדימה  לצאן לפני הבקר. הכבשות הן בריות תמימות ומסמלות במשל ובנבואה את עם ישראל וגורלו (ירמיהו כ"ג  ב-ה, יחזקאל ל"ד כ"ב ועוד) ולא בכדי זכה הבקר ליחס נחות בסיפורי המקרא. "פרות הבשן" הוא כינוי גנאי שכינה הנביא עמוס את נשות הארמון בשומרון על שום גרגרנותן חסרת הרסן, תופעה המכונה בלשוננו התבהמות.

בין גדרות הצאן והבקר שגידלתי וטיפחתי במשקי למדתי את סיבת דימויה של הכבשה לאדם והופתעתי לגלות את תכונותיה האנושיות של הכבשה.

משקלה של הכבשה זהה למשקל אדם מצאתה מן הרחם ועד בגרותה.  כ-3 עד 4 ק"ג משקל השגר ומשקלה של כבשה בוגרת נע בין 63 ל-70 ק"ג. צריכת המזון של כבשה בוגרת כצריכת אדם – 1 טונה לשנה, והיא צורכת אותם אבות המזון, אותם הויטמינים,אותם המינרלים ואותם יסודות קורט שצורך האדם. הרכב הכבשה דומה להרכב האדם באחוזי המים, החלבון, השומן והאפר. תפריטה היומי של הכבשה לקיום הגוף אינו עולה על 2000 קלוריות.

מזה שני עשורים כמות המזון שאני צורך זהה לכמות המזון שצורכת כבשה ומשקלי קרוב למשקלה.

אוכלוסיה שצורכת כמויות מזון המצויות באבוסים של בני-בקר צפויה להתפוצצות-אוכלוסין וזו אינה סברת-כרס. זו הכרס שהישראלי המצוי סוחב מעל החגורה.

את המתירנות הקולינרית במחוזותינו היטיב לבטא המשורר חיים גורי, שתרם לי באדיבותו קטע מספרו "רשימות מבית היין":-

הוא פקד על יוסקה המוזג: "תביא בירה וקוניאק ותביא מלפפונים חמוצים ותביא דג מלוח עם בצל וגם לחם". הם הוציאו מנרתיקם צידה עטופה בנייר עתון וחשפו שני עופות צלויים,  והחלה שם חגיגת זלילה, חפוזה ועזוזה, ושוקקת ונשנקת, ונאנחת ומקנחת, ונמשכת והולכת, לגומה ומהמה, ומוצצת וממצמצת ומבקשת עוד כוסות וכוסיות, ומגהקת ומשהקת בברכת השובע והרוויה. כך כילו סעודתם כלחוך השור, והדליקו סיגריות ונראו מעולפים למחצה, מחרישים ומהורהרים בעוד השולחן שדה-קרב, גדוש עצמות ושאריות לחם, ובדלי מלפפונים ופלחי בצל שנותרו. הכל היה מהיר כל-כך עד כי קפאתי על כסאי אל מול החזיון הגסטרונומי הזה, המדהים בעוצמתו.

העיקרון המנחה גידול כבשה הוא, להרכיב את מזונה לפי הרכב גופה, שהוא זהה להרכב גופו של האדם   (פרופ' אהרן בונדי, "הזנת בעלי-חיים", הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, טבלת השוואה בין הרכב כבשים והרכב בני-אדם באחוזים).

העקרון המנחה גידול בני-אדם עפ"י הספרות המקצועית הוא, צריכת 30% שומן, 10% חלבון ו-60% פחמימות, בלי קשר להרכבו הטבעי של גוף האדם, בכפיפות לפירמידת המזון מבית-מדרשו של משרד החקלאות האמריקאי.

חוק הכלים השלובים הוא אכן הסיבה שהמים פורצים מהמזרקה והשומן פורץ מהבטן, כי האדם הוא דבר נוזל ונוח לקבל צורה. אפשר לעשות ממנו מה שרוצים (פרידריך ניטשה).

קרא את ספרי "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות" שקיבל את ברכת הדרך משר הבריאות וצוות משרדו  "על היוזמה ועל היצירתיות", כפי שהתבטא במכתבו, ותהנה מ-70 מתכונים טעימים שיעניקו לך מראה מצודד ומשקל תקין ויציב ללא סיגופים אתלטיים.

להשיג בטל. 057-811409

 

2 תגובות לפוסט 'מפת הדרכים'

לקרוא את התגובות ב-RSS או לשלוח טראקבאק לפוסט 'מפת הדרכים'.


  1. 24 מרץ, 2009 בשעה 18:04

    קראתי.
    אני ודע לזה שיש עדיפות לאכול מהבשר והעוף והדגה למיניהו.
    אבל מדוע אלוהים אמר "בזיעת אפך תאכל לחם?" לא אמר- תאכל בשר.
    ושאלה אחרת.
    נכדתי תלמידה בבי"ס לטבע.
    שאלתי אותה- את בוודאי אוהבת בעלי-חיים.
    השיבה לי-
    "כמובן!"
    ואז המשכתי-
    "…אז מדוע את אוכלת אותם?".

    אני מניח שאינה היחידה שעושה הפרדה.
    ואגב, איני משוכנע שבני הצאן שמחים שטובים הם למאכל מבני בקר.
    שנרגיש טוב,
    דוד@

  2. מאת ב.ה סגל

    24 מרץ, 2009 בשעה 21:08

    שלום דוד,

    תודה על התייחסותך לכתבתי.

    משום מה גלשת לנושא תיאולוגי שאין לגביו כל איזכור בכתבה.
    כמו כן לא התייחסתי בכתבה לאכילת בקר וצאן אלא להאכלתם
    בהשוואה להאכלת בני-אדם.

    על פי פרופ' אהרן בונדי שצוטט בכתבה כבשה ואדם זהים בהרכבם:
    59% מים, 18% חלבון, 18% שומן, 4.3% אפר .
    כל מכוני התערובת מונחים להכין את מזונה של הכבשה
    על פי הרכב גופה.

    לעומת זאת, הספרות המקצועית ההומנית אינה מתייחסת להרכב גופו
    של האדם וממליצה לשים בצלחת שלו 30% שומן, 10% חלבון ו-60% פחמימות
    וזו הפרה בוטה של האיזון בהרכב הטבעי של גוף האדם.

    60% מאוכלוסיית ישראל סובלים מהשמנת יתר כתוצאה מצריכת 60% פחמימות
    בתפריט היומי והמיתאם ברור.

    אני מקווה שירדת לסוף דעתי.

    בברכה,
    ברוך הלוי-סגל

להגיב


Dreamhost review