האבולוציה של כלי-הרכב

נער הייתי גם זקנתי ואלה זכרונותי מיום היווסדי בשנת 1932 .

פעם שימשה הרגל כלי תעבורה ונהגנו ללכת ברגל לגן-הילדים, לבית-הספר, למכולת ולכל מקום שנתבקשנו לבצע שליחות.

אחר כך דיוושנו על אופניים והארכנו את מסלול היעד. בעליות נחנו מהדיווש המתיש בהליכה רגלית מתונה עד לסיום המעלה התלול, המשכנו לדווש בדרך המישורית והחלפנו כוח בירידות התלולות.

המצאת האופניים עם מנוע-עזר הייתה לנו לעזר רב, ונאלצנו לדווש רק לצורך התנעת כלי התעבורה החדיש.

הקטנוע פתר אותנו מדיווש, רק ההתנעה דרשה מאמץ רגלי כלשהו.

המכונית המבורכת רבת הביצועים עשתה לנו טוב גם ברגליים וגם בידיים. מוט ההילוכים העסיק את ידינו ושתי הדוושות העסיקו את רגלינו.

המכונית המשרתת אותי בנאמנות בימים אלה היא אוטומטית ולא משאירה לי הזדמנות להשתמש בידיים פרט להישענות על ההגה, ורגלי השמאלית מושבתת כליל. לא יודע מה לעשות איתה בהעדר דוושת קלאץ' (מצמד).

הטלפון החדיש גורם לי הנאה רבה, כי אני פטור מהרמת השפופרת ומנהל את שיחותי היישר לאינטרקום. לא צריך לעייף את היד.

המרכול הוא מול ביתי ואני מזהה כ-95% ממרכולתו כמוצרים עתירי פחמימות המותאמים ליכולת הספיגה של הציבור הרחב והשמן.  95% מהדיאטות נכשלות וקשה להתעלם מן הקורלציה שבין המרכולת הרב-פחמימתית ובין תוצאותיה.

ל-62% מאוכלוסיית ישראל אין כניסה למכנסיים בגלל המינון המטורף של עתירי-הפחמימות כמזון אנרגטי למיטיבי-שבת במושב המכונית, בכורסת-המנהלים, על הספה מול הטלוויזיה, מול המחשב או על כל מושב אחר. המצאות מפנקות נולדות חדשות לבקרים ומשחררות את האדם מפעילות גופנית מינימלית. לפיכך יש להתחשב בהרגלי הפעילות כשמדברים על הרגלי אכילה וצריך שיהיו חופפים.

בעידן החדש מאביסים את המכונית בסוכר ובתירס (דלק צמחי) והדעת נותנת שמזונות אנרגטיים אלה מיותרים בצלחת. המכונית תשנע אות הנהג ליעדו מכוח האנרגיה של התירס והסוכר שהיא אכלה לשובע.

מגיפת ההשמנה לא תעבור מן העולם כל עוד המכונית והנהג יזללו תירס וסוכר בו-זמנית.

עודפי פחמימות הם עודפי קילוגרמים. אל תחפשו סיבה אחרת כי לא תמצאו.