הפרעת אכילה לאומית

"דילמת השפע", ספרו של מייקל פולן, יוצא למסע מרתק בעקבות תעשיית המזון המערבית ויוצא חוצץ נגד הגיבור הגדול והזול של תעשיית המזון האמריקאית, התירס.

"חטיף תירס עם רגליים", כך מתוארים תושבי צפון אמריקה בספר.

פולן מתחקה אחר אותו גרגר צהוב, קטן ותמים למראה, שבגלל מחירו הנמוך אנחנו צורכים אותו לא רק כפופקורן או תירס חם, אלא כמרכיב באינספור מאכלים ארוזים. המשקאות הקלים מומתקים בסירופ תירס, הקרקרים מוקשים בשמן שמופק מתירס. סירופ התירס שהחליף את סוכר הקנה מאפשר להמתיק את המזון בזול. פולן מונה שורה אינסופית של מוצרי-מזון שמקורם בתירס.

סיפור התפשטותו של התירס, שמוצאו באמריקה התיכונה לא היה מוכר לעולם המערבי עד 1492 ולגוף אנשיה.

התירס נכנס לעידן הטכנולוגי ולקח עימו את כל שרשרת המזון האמריקאית, כותב פולן ומוסיף,  האמריקאים תוכנתו במשך שנים להתמכר לאוכל תעשייתי מעובד וזול והדרך חזרה לאוכל בריא לא פשוטה. האוכל שאנחנו אוכלים טורף אותנו בכל פה. חדלנו להיות יצורים והפכנו להיות מוצרים שמכניסים אוכל ומוציאים כסף.

דילמת השפע היא חלק ממנגנון שאחראי לבורותנו. הבורות הזאת אינה מושגת באמצעות מניעת מידע מהצרכן אלא ע"י הצפתו במידע. במרכולים תמצאו מידע אינסופי המבוסס על טענות מדעיות , על טעימות בדוכני-טעימות, וקריאות המבצעים ברמקול גורמים לנו לקנות בלי דעת ובלי סוף.

אותו גרגר צהוב, קטן ותמים למראה, שאחריו התחקה פולן, קיבל מעמד של שליט ואחריותו למגיפת ההשמנה אינה מוטלת בספק.

במבוא לספרי "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות" כתבתי:

בורות לעולם אינה מביאה ברכה. ככל שלמדתי יותר על תופעת ההשמנה ובורותי הלכה וקטנה, כך הלכה והתגבשה דעתי על הקשר האמיץ בין ההימנעות מקביעת מדד-פחמימות בינלאומי ובין תעשיית-המזון עתירת הפחמימות, המכתיבה לנו את צרכינו הקולינריים.

סרגל המדידה התזונתי שפיתחתי ו-74 מתכונים המצויים בספרי ובנספחיו יש בכוחם להחזיר לנו צלם אנוש, כמו שהתכוון הטבע ומי שמעליו.

פרטים והדרכה – בטל. 057-5811409