בשנת 1878 נפתח תלם ראשון באדמת פתח-תקוה, אם המושבות, ע"י יהודה ראב במחרשה מסוג "ביסוק", רתומה לצמד סוסים. מימוש הזכות על הקרקע שרכשו מייסדי המושבה חייב חריש וזריעה ברצף. אדמת בור בלתי מעובדת הייתה חוזרת לבעלות המימשל העותמני. לפיכך הלך יהודה ראב אחר המחרשה מצאת החמה ועד לשקיעתה וקיים את הצו הבראשיתי "בזיעת אפיך תאכל לחם".
דור הולך ודור בא והסוסים הוחלפו בג'ון דיר מאובזר ומאוורר, מוגן מאבק ומרעש. דור ההמשך של החלוצים מעבד את השדות שהורישו לו הוריו בכוח האדיר של הטרקטור שאינו מתעייף ונהגו אינו מזיע. הרגלי ההליכה של האבות אחר המחרשה הפכו להרגלי ישיבה בכורסת הטרקטור המרופדת ומנוע הדיזל שורף את הקלוריות. לא צריך להתאמץ. סוף סוף באה מנוחה ליגע ומרגוע לעמל.
תם יום עבודתו של נהג הטרקטור המדושן מן הארוחה שהכין מבעוד יום: עוגיות, וופלים, גלידה, בורקס, פיצות וצ'יפס, שוקולד ומיני מתיקה ושאר פצצות-מיצרר פחמימתיות ממכרות, המריצות אותו למזוה ולמקרר, לבלוע את כל המתוק והמלוח, החם, הקר והקפוא, ולא יידע כי בא אל קרבו. ואם צמאה נפשו ירוה אותה בקולה, שעשויה ממים וסוכר.
יודע חקלאי פיקח שכדי להצמיח משהו טוב צריך קצת דשן. אבל אחינו הנהג, הטרקטוריסט המדושן, ספג מנת-יתר של דשן פחמימתי ונאלץ לבקש את עצתם של התזונאים בשאלה הטריוויאלית: איך נכנסים למכנסיים?
אין כניסה למכנסיים? תשובתם המלומדת של יועצי התזונה המוסמכים: אל תאכל יותר מ-1200 קלוריות ליום ותתחיל להזיע במכון כושר. בזיעת אפיך תאכל לחם, דגני-בוקר, פסטה ואורז, בהתאם להמלצותיו של משרד החקלאות האמריקאי שהנחיל לנו את פירמידת המזון – Start with plenty of Breads...
על הפרדוקס הזה אמרו חז"ל: "מה הועילו חכמים בתקנתם?" (בבא מציעא יז), לאמור, השינוי בשיטת החריש הוא חסר תועלת אם יהודה ראב וצאצאיו נאלצים לאכול לחם בזיעת אפם על אף נפלאות הטכנולוגיה שתכליתן לפטור את האדם מכל מאמץ גופני.
"אם אין קמח אין תורה, אם אין תורה אין קמח" (אבות ג יז). בהקשר זה "אמר רבי אלעזר בן עזריה, כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, למה הוא דומה? לאילן שענפיו מרובים ושורשיו מועטים, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו".
"אם אין קמח אין כרס" הוא מאמרי מיום 28.5.2010 העוסק בחפיפה בין הרגלי הפעילות ובין הרגלי האכילה ומציע שיפעת מתכונים מעוטי פחמימות ומתכונים נטולי פחמימות, שמתוכם ניתן לקושש את קצובת הפחמימות המותאמת למשקל הגוף התיקני.