מששת ימי בראשית נגזרה הדיאטה על המין האנושי בצו מניעה בדבר
אכילת הפרי האסור ומשהופר הצו בא הגירוש מגן-עדן.
מאז ועד היום, מי שמפר את חוקי הטבע באשר לגרגרנות נענש
בהשמנת-יתר ובחוליים רעים.
עם ישראל סיגל עצמו לדרישת חוקי הטבע ונמנע מלהכניס לפיו
כל דבר בלתי רצוי, והנביאים גינו את הגרגרנות ודיברו על לב העם לנהוג ריסון באכילה.
משחר נעוריהם חונכו ילדי העברים להסתפקות במועט ובן סורר ומורה,
זולל וסובא ואינו שומע בקול אביו ואמו, היה צפוי לסקילה.
על שולחנם של אבותינו עלו לחם שעורים,
נזיד עדשים, פול, קישואים, בצלים ושומים,
פרי הגפן, תאנים ורימונים, זיתים ותמרים,
תפוחים ואגוזים, אבטיחים, בוטנים ושקדים.
מוצרים מן החי, כגון: בשר, דגים ועופות אכלו אבותינו, על פי רוב, בחגים.
האסתטיקה היהתה חשובה לישראל, והתנ"ך החוסך במילים מרחיב את הדיבור
על יופיים של גיבוריו הבנויים לתלפיות.
התחרות על כתר מלכת היופי החלה מששת ימי
בראשית ורבו המועמדות שעמדו בקריטריונים,
עד שהונח הכתר על ראשה היפה של אסתר המלכה.
השמנים המצויים בספר התנ"ך מוזכרים לגנאי ומקומם לא יכירם בעם ישראל.
"וישמן ישורון ויבעט" מקונן משה על השמנים.
מידות גדולות לבשו המואבים, שכניו העויינים של עם ישראל,
שלא היו בררנים במינהגי אכילה ועגלון מלכם היה "איש בריא מאד" (שופטיםג יז).
גם צבאו צעד על קיבתו הגרגרנית.
"ויכו את מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש, כל שמן וכל איש חיל" (שופטים ג כט).
14 שנות ניסיון 