בלוג השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות

"…לאחרונה, למשל, עלה המאבק לשינוי פירמידת המזון של משרד החקלאות האמריקאי על סדר היום הציבורי בארצות הברית, לאחר שחוקרים טענו כי לא קיים בסיס מדעי מוצק להמלצה הגורפת של צריכת הפחמימות הגבוהה וכי לא כל שומן הוא רע. נראה שקיימים לחצים כלכליים של גורמים הקשורים בתעשיית המזון המבוסס על פחמימות, שימנעו שינוי רדיקלי של הפירמידה החדשה, המתוכננת להתפרסם השנה".
(ד"ר איריס שי – "הארץ" 7.11.2007).

ובישראל אין עדיין הגדרה מבוססת של גודל המנה…

ומי שלא מכמת – מתקמט!

"לאחרונה עלה המאבק לשינוי פירמידת המזון של משרד החקלאות האמריקאי

על סדר היום הציבורי בארצות-הברית, לאחר שחוקרים טענו כי לא קיים בסיס

מדעי מוצק להמלצה הגורפת של צריכת הפחמימות הגבוהה וכי לא כל שומן

הוא רע. נראה שקיימים לחצים כלכליים של גורמים הקשורים בתעשיית המזון

המבוסס על פחמימות, שימנעו שינוי רדיקלי של הפירמידה החדשה, המתוכננת

להתפרסם השנה". (ד"ר איריס שי – "הארץ" 7.11.2007).

מתוך "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות":

ובאשר לפרק "העיקר להתמיד" שבכתבה הנ"ל,
אכן אני מתמיד בשיטתי המבוססת על קצובת-פחמימות-מדודה,
מגיל 58 ברצף מזה 18 שנה. ועם הצלחה לא מתווכחים!

המחקר הבינלאומי שבוצע בראשותה של ד"ר איריס שי בנושא

קצובת פחמימות מדודה הציל את כבודו של מדע התזונה, שעל

פי התנהלותו הכלל עולמית הוא מדע בדיוני המתעתע בציבור

הרחב, מסתיר ממנו מידע חיוני ומבלבל אותו בים של נוסחאות

מביכות הסותרות זו את זו.

ספרי דיאטה יוצאים לאור חדשים לבקרים וכל ספר חדש מצביע

על כשלון קודמו ומה שמתיימר להיות מדע התזונה הוא אוסף של

מיתוסים שהגיע הזמן לנפץ אותם, כי המיתולוגיה מבקשת שלא

תחפשו לה פתרון.

את ספרי "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות" כתבתי בגלל

הרצון הצרוף להפוך את מדע התזונה הבדיוני למדע מדויק,

כמו מדע הזנת בעלי-חיים שאינו נסמך על 40,000 יועצי-תזונה

שנימנו בעולם המערבי אלא על מישנה סדורה אחת עם

סרגל מדידה תזונתי נטול מחלוקות ומיתוסים. זו גם סיבת

ההיצע הדל של הספרות המקצועית בתחום הזנת בעלי-חיים.

את סוד ההצלחה של הדיאטה דלת הפחמימות מנסחת

ד"ר איריס שי בחמישים ושלוש מילים שהופכות על

פיה את פירמידת-המזון עתירת הפחמימות . 50-60 גרם

פחמימות לתפקוד הגוף ולא 50-60 אחוז שמייצרים

60 אחוז של אוכלוסיה הסובלת מהשמנת-יתר בעולם

המערבי שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו.

וויליאם בנטינג – אבי הדיאטה דלת-הפחמימות

האריך ימים ומת בשיבה טובה בגיל 81 בשנת 1878,

גיל מופלג באותה תקופה.

פרופסור קרל גוגנהיים נפטר בירושלים בהיותו בן 96

וכה אמר כשנשאל לסיבת איכות חייו ואריכותם:

"זכיתי לאריכות ימים ולמזלי זכתה לכך גם אשתי. למה?

אני לא יודע. אני יכול לומר שכל חיינו אכלנו לשובע

ולהנאתנו תפריט מגוון, והכל במידה. לא פחות מדי

ולא יותר מדי. בעונג ובמידה". גוגנהיים היה מינימליסט

בצריכת פחמימות וגירסתו זהה לגירסת ד"ר איריס שי.

משה רבנו הלך לעולמו בן 120 ולא נס ליחו ולא כהתה עינו,

האיש שהטיף נגד השמנת-יתר וקבע מידה לצריכת פחמימות.

תשע-עשרה שנה אני ניזון מקצובת פחמימות מדודה,

60 גרם ליום מתוך מבחר של 55 מתכונים מנכסי מטבחה

של רעייתי המתוקה, שצעדה איתי, שמעדה איתי,

שקמה והלכה איתי ארבעים-ושבע שנים של אהבה

שמסרבת לדעוך .

מי שמצוי בירח-הדבש בעשור השמיני של חייו –

אינו זקוק לעוגה נגד תוגה.

ד"ר איריס שי, דיאטנית קלינית וחוקרת תזונה ומחלות כרוניות , העומדת בראש המחקר

הבינלאומי שמטרתו להשוות לאורך זמן את יעילותן ובטיחותן של הדיאטה דלת השומן,

הדיאטה דלת הפחמימות והדיאטה הים תיכונית טוענת, שאחד מסודות ההצלחה של דיאטה

דלת פחמימות וודאי טמון בפשטות: "בניגוד לדיאטות בהן נדרשים חישובים, הדיאטה

דלת הפחמימות היא מאוד פשוטה. כי הפחמימות יורדות לרמה מינימאלית, וכל מה שאין

בו פחמימות הוא לכאורה מותר. כך שמי שעושה את הדיאטה הזו, לא צריך להסתובב כל

היום עם מחברת ועט. הרמה המינימאלית שאנחנו צריכים לתפקודי הגוף השונים היא

בין 50 גרם ל-60 גרם פחמימות ביום".

פרופ' קרל גוגנהיים, שעמד בראש המחלקה לתזונה של ביה"ס לרפואה באוניברסיטה

העברית בירושלים משנת 1949 עד 1974 קבע באנציקלופדיה לבריאות המשפחה ,

הוצאת כרטא 1976 : "פחמימות דרושות לניצול תקין של שומן וחלבון

לא פחות מ-60 גרם ליום.

על פי הדיאטה הקלאסית : "התפריט היומי של איש מבוגר צריך להכיל

כ-300-400 גרם פחמימות" ("מזונות האדם ", ד"ר יעקב אילני, הוצאת סיגלית 1980)

"בורסת הדיאטות אינה מכונת-אמת. היא דומה ללוח חלק שאפשר לכתוב עליו

מה שרוצים והציבור הוא הצינור החלול שדרכו עוברות המילים הרבות

שנכתבות ונמחקות וחוזר חלילה".

(מתוך ההקדמה לספרי "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות", ספר דק למי

שרוצה להיות דק).

"עזבו בשקט את השומנים
אם כל כך הרבה אנשים עושים דיאטה, למה ההשמנה רק גוברת?
ומה האמת החמקמקה בנוגע לפחמימה, אולי ההתלהבות ממנה קצת גורפת?
מחקר בינלאומי משווה את יעילותן ובטיחותן של דיאטה דלת שומן, דלת פחמימות וים תיכונית."

(הארץ – מאת דקלה קפקא)

.

למשרד החקלאות האמריקאי המופקד על שיווקו של אסם התבואה
של ארה"ב נמצא שוק חדש. יצרני הדלק משלמים מחירים גבוהים
יותר מיצרני המזון עבור הדגנים וכפועל יוצא מתייקרים המאפים.
.
זה הזמן המתאים לנטוש את פירמידת המזון האמריקאית עתירת
הפחמימות לטובת פירמידת-המזון כחול-לבן שאותה הצעתי לשר
הבריאות ולצוות עובדיו וקיבלתי את ברכתו על היוזמה שנתמכה בחוות

דעתו של פרופ' יונתן הלוי, המקושר לפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון:

"אכן נראה לי שהמדריך מציג איזון נכון בין דיאטת אטקינס הקיצונית והפופלרית

לבין הדיאטות השמות דגש על קלוריות בלבד ובכוונתי להשתמש במידע הכלול בו."

מכתבו המקורי של פרופ' יונתן הלוי

.

.

באיחור של 30 שנה ומעלה יוצאת לדרך יוזמה חדשה בכיוון זה
שמגמתה לצמצם את ממדי מגיפת ההשמנה שפשתה בקרבנו כחלק
בלתי נפרד מהעולם המערבי המודרני:

.

.
.מתוך הספר "השמן והרזה – מדריך עוקף קלוריות", עמוד 21 –

פצצת אנרגיה מונחית וחכמה המשרתת את יצרני המזון

עוגת פירות

150 גרם מרצפן

180 גרם סוכר

180 גרם קמח רגיל

1 כפית אבקת אפיה

100 גרם תמרים חתוכים

150 מ"ל מיץ תפוזים

קליפת תפוז מגוררת

4 ביצים מס' 1

60 גרם קליפות הדרים מסוכרות

רבע כפית מלח

150 גרם חמאה

.

זה העשור השני שלא בא אל פי מאפה מתוק והמוצר הנ"ל כבר אינו מעורר בי ריגושים.

אחוזי השומן בעוגת הפירות קופצים בכפולות של 10% ולא באשמת החמאה, שהפחמימות כפו עליה

להיות נצרכת ע"י הציבור הרחב והשמן. אף גרגרן לא יקרב אל פיו 150 גרם חמאה, אלא אם כן

תהיה ארוזה בעיסה עתירת פחמימות.

הנאשמת העיקרית היא הפחמימה , והחמאה זכאית. מהיות השומן בעל ערך קלורי גבוה פי 2.4 מהפחמימה

הוא אוייב רק מן הטעם האריתמטי. הפחמימות הן אויבות מן הטעם הקולינרי והן לבדן אחראיות לסכנה

הבריאותית הנובעת מהפגזת תאי הגוף באינסולין וירידה דרסטית ברמות הסוכר בדם.

.

משקל המזון, נפחו ואריזתו הם סוד משמעת האכילה.

להזכירכם שכל מנת הפחמימות הנדיבה המוצעת בבסיס הפרמידה האמריקאית-ישראלית היא בקודקוד הפרמידה שלנו:

השנה העברית מזגזגת בין רעב ואכילת-יתר, אם לשפוט לפי מועדי-ישראל המסורתיים.

גם מירוק החטאים בקיום קפדני של תרי"ג מצוות לא מוציא אדם מישראל ידי חובתו אם לא קיים במלואם מצוות אלה:

בראש השנה – משתה כדת וכדין על מנת שנהיה לראש ולא לזנב.

בצום גדליה – לא אוכלים ולא שותים.

ביום כיפור – מענים את הנפש בצום.

בסוכות – ושמחת בחגיך והיית אך שמח בארוחה כיד המלך כל שבעת ימי החג.

בשמחת-תורה – עם ישראל זולל וסובא בין הקפה להקפה.

חודש מרחשוון כשמו כן הוא. חודש מר ללא חג ומועד, ללא צום וללא משתה. אוכלים כרגיל, הרבה. חתונות, מסיבות בר-מצווה ושאר שמחות הכרוכות באכילה.

בחנוכה – שמונה ימים אוכלים בגיל ובשמחה סופגניות ולביבות לרוב.

בעשרה בטבת – צום.

בט"ו בשבט – אוכלים לשובע פירות יבשים שנתברכה בהם ארצנו.

בתענית אסתר – צום.

בפורים – אוכלים אוזני-המן ומתבשמים ביין עד דלא ידע איש את רעהו.

בפסח, הוא חג החרות, שבעה ימים, כולו מצה, וכל המרבה הרי זה משובח.

בחג השבועות – השולחן ערוך בעוגות גבינה ובלינצ'ס כמיטב המסורת.

בשבעה עשר בתמוז – צום.

בתשעה באב – צום.

חודש אלול – כולו סליחות על כל חטאינו לקראת השנה הבאה עלינו לטובה ולברכה ונזכור דברי חכמים באותו הקשר: "ריבוי האכילה והשתייה מזיקים כמו הרעב והצמא" (דון יצחק אברבנאל),

שכן מצווה הבאה בעבירה מחטיאה את המטרה (מסכת סוכה כ"ט ע"ב).

(תודה לדוד דניאל מאורנית על המאמר הקולע ,FAST AND FEAST , מקווה שהתרגום מתמצת את המקור

ואם פורתא לא דקתי יצא נשכר מי שהפסיד מספר לא מבוטל של סעודות מצווה שנשמטו, ולהקורא ינעם).

מצא את ההבדלים, שבין שיטתי בצריכת פחמימות מדודה ובין הדיאטה הקלאסית עתירת הפחמימות המוצעת בכתבות הבאות –